אני יודעת מה עובר עליך

המסע שלי

המסע שלי

אני מורטת שערות מזה למעלה מ-40 שנה

אני תולשת שערות מאז היותי בת 11, וזה ארך עד היותי בת 51 – חיים שלמים.  במשך 20 שנה, למדתי לחיות עם זה, לא ידעתי שזה היה "חריג". נהגתי לתלוש שיער בעת צפייה בטלוויזיה, קריאה, או כל אימת שעבדתי במחשב.  הסובבים אותי שמו לב והעירו על כך, ובני-משפחתי לא הבינו. אף אחד גם לא הציע סיוע, פרט לאמה של חברתי הטובה ביותר, ששמה לב והזהירה אותי בעדינות להפסיק, שמא שערותי לא תצמחנה חזרה יותר.  והאמת היא, שאילו אמי הייתה מעירה על כך, הייתי חשה מושפלת ופגועה.

לא ידעתי שזה בסדר להיות לא בסדר

כל שנות ילדותי ובגרותי במישיגן חשתי שאינני שייכת, אפילו בקרב המשפחה שלי.  אינני יודעת מדוע חשתי כך. מעולם לא התעללו בי. אולם, הייתי ילדה מאוד רגישה ופרפקציוניסטית.  הייתי כמעין דג מחוץ למים, במרבית המקרים. לא יודעת מדוע חשתי כך ולמה. מעולם לא הרגשתי חופשיה לשוחח על הרגשות שלי, או שמא לא ידעתי כיצד לעשות זאת.  אינני זוכרת שדיברתי על הרגשות שלי בילדותי, או שידעתי כיצד להביעם, ובכלל לא חשתי שזה היה בטוח. לא בטוח כלל.

 

אולי תלישת הגבות והריסים הייתה הדרך היחידה 'להוציא' את רגשותיי.

רק במהלך התהליך הטיפולי, הבנתי שחוסר-הבטחון לבטא את רגשותיי, דחקו אותם מטה – אבל אחר-כך משכו אותם החוצה, תרתי משמע.

כך 'משכתי' את רגשותי החוצה.  ואותה 'משיכת' שיער, או טריכוטילומניה, הפכה,  לבת-לוויה, לחברתי הטובה ביותר. 

 

משך זמן כה רב רציתי להיפטר ממנה, עייפתי מלהיות שפחתה, עייפתי מאובדן השליטה ומהידיעה שהיא תודלקה בעקבות מתח פנימי שלא הצלחתי לזהות.  ועדיין, זו היתה חברתי הטובה ביותר. ומי רוצה לאבד את חברתה הטובה ביותר?

 

הרגשתי שכבר ניסיתי הכל.

אני ההוכחה החיה שלא ניתן פשוט 'לצאת מזה'.  אוכל גם להוסיף, שכח-הרצון אינו עובד, ואינו עושה מאום בטיפול ב"דחף".  משום שהדחף עדיין שם, המתח עדיין שם, והמיקוד עדיין רובו ככולו על ההתנגדות.  גם אילו לבשת כפפות על ידיך, עדיין את נלחמת בדחף זה המצוי בתוכך. הוא מעסיק את כל מחשבותיך.

 

הבנתי שטרם ניסיתי הכל וחיפשתי עד שרק כשמצאתי משהו אחר שכן עובד.

יום אחד הייתה לי תובנה עוצמתית - שריפוי תלישת השערות תרפה גם את הגורמים העמוקים.  

הטריכ דומה לסיר מים המורתחים על הכיריים, הלהבות הלוחשות הן המתחים המצויים מתחת לסיר המים, השומרות על הרתיחה.  נהגתי לחשוב ש"אילו רק יכולתי לכבות את הלהבות, לא תהיה קיימת יותר הטריכ".

 

זה לא חיסול הטריכ עצמו, אלא את המתחים המתדלקים את הטריכ;  ואז הטריכ נעלם.

באותו יום הבנתי, שבמקום לנסות להתמודד עם האש מתחת לסיר, אם אסיר פשוט את הסיר מעל הכיריים, לא יהיה עוד צורך בלהבות – והכל פשוט יזרום הרחק משם.

 

עצם ריפוי תלישת השיער, תגרום לי לרפא כל דבר אחר, וידעתי שאני אשתנה בתהליך;  כל מה שהיה בעבר והוריד אותי מטה, פשוט יתפוגג.

 

אם הצלחתי לחווט את המוח שלי לתלישת שיער, אולי אני יכולה גם לחווט את הקשרים העצביים בו מחדש לא לתלוש את השיער.

למעשה, יש תמיכה מחקרית לטענה אינטואיטיבית זו.  זה התחום המחקרי העוסק בגמישות המוחית. "מה שניצת ביחד, מתחבר ביחד": היינו, כאשר פעולה כלשהי מתלכדת עם מחשבה והיא חוזרת על עצמה שוב ושוב, הן יוצרות מסלולים עצביים חדשים.

 

כתולשי שיער, אנו יודעים כיצד פועלים מעגלים אלו:

(מצב פאסיבי) מחשבות היוצרות מתח/שעמום/דחיינות/צפייה בטלויזיה/קריאה/עבודה במחשב --->      או (מצב אקטיבי) תלישת שיער ← הקלה

←היווצרות מתחים ליצירת קרחות/תחושת אובדן-שליטה ---> תלישה נוספת.

 

     מתחים בלתי מיושבים עלולים להוביל לדחף לתלוש שיער --> התנגדות ← הגברת המתח סביב הצורך לתלוש שיער שאותו ניתן להפחית רק דרך ←תלישת שיער.

 

אני יצרתי את תלישת השיער שלי, עכשיו אני מוכנה לבטל את יצירתה.

הבנתי שאני זו שיצרתי את תלישת השיער, כשהייתי ילדה, כמנגנון התמודדות חכם ביותר, אולם כיום, בהיותי מבוגרת, הגיע הזמן לנתב מנגנון זה מחדש ולנקוט באסטרטגיות התמודדות חדשות.

 

חיפשתי מטפל בשיטת EFT עם נסיון בטיפול באנשים הלוקים בטריכ.

 

עם תובנה עצומה זו, לכאורה פשוטה, ראיתי בחזוני את העתיד שלי, כמו גם את השינוי שרציתי לעצמי.  גיליתי את טכניקת ההקשות בשיטת EFT, כיעילה ביותר, טכניקה קלה ללימוד ותומכת, וכיום אני בשליטה על הדחף שלי לטריכ – מרבית הזמן הוא אינו מופיע ואני יכולה אפילו לשכוח ממנו.

אבל זה החבר הטוב ביותר שלי – איך אני יכולה לומר לו "שלום"?

היו פעמים, עד כמה שזה נשמע מופרך, שבהם חששתי להיפרד מהדבר הזה.  מי אני בלי הטריכ?  

ובכן, אני לוחמת שניצחה, ובידיעה שאני יכולה לעשות זאת, משמעות הדבר היא, שאני יודעת שאני יכולה לעשות הכל.

עם EFT כחברי החדש, אני מרגישה שלמה ובשליטה.

יותר מהכל, אני חשה שלמות, תחושה של עצמיות, ואני צועדת לעבר מי שאני באמת, מי שאני אמורה להיות.  אני בדרכי לחשיפת אסתי האמיתית.

ואני רוצה אותו דבר עבורכם.

 

מוכנים לשנות את דרך ההתמודדות שלכם עם מתחים?

אתם מוכנים לוותר על הטריכ שלך? להשתנות מבן אדם שתולש שיערות לבן אדם עם בטחון עצמי בסביבתכם? להתגבר על הדחף, ועל הסיבות לאותם דחפים, שאינכם צריכים להילחם עוד בהם.

מוכנים להיפטר מהבושה והתסכול?

רוצים לעבור ממצב שבו מקווים שתוכלו לעצור למצב שבו אינכם חשים עוד את הבושה, התסכול ואת רגשות האשם;  לא עוד לפחד שאנשים ישימו לב; ומכאן ללמוד טכניקה פשוטה שבאמת עובדת, שאינה כרוכה בתרופות או בהסחת דעת?

מוכנים להתחיל לחיות בתחושה של שלמות, וללכת לעבר מי שאתם אמורים להיות?

אני אתמוך בכם במהלך תהליך השינוי שלכם, ואלמד אתכם דרך חשיבה וכיצד להשתמש ב-EFT כ"מטף כיבוי האש" שלכם, לשארית חייכם.  בואו נוריד את הקדרה הזו מהאש.

אם אתם כאן, אתם מוכנים!